לא עוד לשתיקה !!!

כבר יותר מ-5 חודשים שלא העלתי על הכתב את הרהורי ליבי, או הבעתי דעה...כן הייתי עסוק בענייני המסע שלנו בארה"ב, חיפוש של האני העצמי בתוך משפחתי הקרובה, אבל היום לא יכולתי עוד לשתוק !
שופכים את דמם של  מפקדים בצה"ל ועל מה ?
אני מכיר את נ. א. מילדות, טיפסנו יחד על הגבעות בהרי אילת, סימנו שבילים של החברה להגנת הטבע במסגרת המפעל לזכרו של יוסי יפה ז"ל, היינו יחד בשנת שרות בגרעין "עודד"...ודרכנו לא אחת הצטלבו להן.
כן, אני מכיר את תת-אלוף ניצן אלון שעוד שהיינו נערים סימנו אותו כרמטכ"ל ה-... של צבא הגנה לישראל.
אני יושב כאן רחוק מהארץ ואוכל את עצמי מבפנים, מדוע אנחנו שותקים, שאני אומר אנחנו זה כל מי שנתן את האפשרות לקיצונים להשתלח בשליחי הציבור המשרתים בצבא הגנה לישראל ומחרפים את נפשם לילות כימים על מנת לשמור על אלו שתורתם אמונתם.
הסבירו לי מדוע אנחנו נותנים להפגנה שכזו להתרחש, האם היינו צריכים לקום לבוא ולעמוד מנגד ליד מקום מגוריו של ניצן (שרבים מבני המקום שרתו ומשרתים בצה"ל במילואים ובקבע ארוך בתפקידי פיקוד וביחידות המיוחדות) ולמנוע באמצעים אלו ואחרים את כניסתם של הקיצונים (ויש לי כמה רעיונות לאמצעים אל-הרג, שהיו מונעים מהם להפגין...כמו לשפריץ עליהם את מי המדמנה והרפש שמיצרות הפרות ברפתות הישוב...נראה אותם עומדים בזה).
האם התחילה מלחמת האחים שעליה כתבתי לפני חמישה חודשים ?
איפה והיכן כל הפוליטקאים היושבים במגדל השן ?
האם הגיע הזמן לנקוט עמדה ?
אני כאן וליבי יוצא אל הארץ, אני מכיר את ניצן מכיר את משפחתו, מה חטאה רעיתו ומה פשעו ילדיו שצריכים היו ה"קיצונים" להגיע עד פתח ביתו.
האם "אנחנו" הפכנו להיות עולם תחתון...האם אנחנו כמו ה"מאפיה" המשכיבה ראש של סוס מת ליד אדם שצריך להתריע בפניו שדמו בראשו.
שאני אומר "אנחנו" אני מתכוון לכל עם ישראל שמאל וימין כאחד !
"הצבא הוא העם, והעם הוא צבא..." האם משפט זה יוכל להמשיך להתקיים ?
מפקדי וחיילי הצבא הינם זרוע בידי הדרג המדיני , היכן נמצאים "המדינאים" ?
אני שואל שאלות וליבי מלא זעם על אלו שאפשרו ל"קיצונים" להתארגן ולצאת להפגנה מול ביתו של ניצן (להבנתי הרבה הפגנה נעצרה בשערי המושב).
עד מתי יתנו לקיצוניים להשתולל ?, האם זה חלק מהפוליטיקה היהודית המטופשת ?
למי התשובה ?
כמו שאני מכיר את ניצן ומשפחתו הם חזקים...אל תשברו, יבוא יום (וכניראה זה יהיה בקרוב) שהעם הזה יבין שצריכים עוד הרבה אנשים כמו ניצן...אבל הם לא יהיו כאן !!!
הם ילכו לעסקים הפרטיים, יעשו לביתם למשפחותיהם, כי למה להם לטבול את רגליהם וידיהם במי המדמנה, אם מישהו אחר מלכלך את הידיים וטובל אותם ברפש הפרות שבין הוויה הפוליטית והמנהיגות הבילתי ברורה לצבא החיי עפ"י פקודות ונהלים.
שמור על עצמך ידידי ניצן ! (ושאר חברי המתקדמים בסולם הפיקוד בצה"ל) , קטונתי מלתת לכם עצות !
אבל זה שעומד 90 מעלות לדרך או על רכס ההר יודע קצת יותר על התחלה והסוף...מזה שעומד על הדרך או בעמק !

על קמצה ובר קמצה נפלה...המדינה !!!

4/02/2011 שעה 06:42 (שעון החוף המזרחי)
אם שאלתם/ן לאן נעלמתי בשבועיים האחרונים ? התשובה בסוף הרשומה !
בינתיים, המצב הגיאו-פוליטי במזרח התיכון הולך ומסתבך במצרים מנסים להדיח את הנשיא מובארק מכס השלטון, בארץ עושים פוטש לרמטכ"ל המיועד ומבטלים את מינויו (יואב גאלנט), הבורסה גואה, מחירי הדלק ומוצרי היסוד עולים... והמדינה ממשיכה לנוע קדימה ללא מנהיג..."היידה ביבי"...ככה קוראים לחמור שלא זז !
יש סיפור בספרי אבות על "קמצה ובר קמצה..." שאת תקצירו אני מביא להלן (ומי שמעוניין להתעמק מוזמן לעיין ב"ויקיפדייה"):
הסיפור מתאר את ימיה האחרונים של ירושלים החוגגת לפני חורבנה בידי נירון קיסר רומא. ימים אלה, שנות ה-60 לספירה, כוללים יחסים רעועים בקרב היהודים בירושלים, מחלוקות ופלגנות אשר נובעים משנאת חינם בלתי מוסברת בין היהודים לבין עצמם, ובשיא ההידרדרות החברתית הם מלשינים זה על זה בפני הקיסר הרומי. הסיפור הוא של עלבון ונקמה, של גאווה ושנאה, של חורבן והרס עצמי, והרבה דמויות שליליות ומידות מושחתות מרכיבות אותו.
אני כאן במערב ולבי במזרח, שואל אני את עצמי האם הגענו לאותה נקודה המתוארת בסיפור מימי בית שני (לפני כ-2000 שנה), האם עוד לא השכלנו להפיק לקחים ?!
אני יושב כאן לא רחוק ממרכז החלל ע"ש קנדי ב"קייפ-קאנברל", קורא את החדשות מהארץ ואומר לעצמי... לאן אנחנו הולכים ?, מה קורה שם ?, האם מחר בבוקר גם אצלנו יצאו מאות-אלפים לרחובות ויתעמתו עם צה"ל (וזה כבר קורה בקטן...אנשי השמאל ב"בלעין", נוער הגבעות ב"איתמר" ועוד), האם אנחנו הולכים כסומאים אל עבר חורבן בית שלישי שעליו נאמר "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ." (ישעיהו, מ"ט, 17).
רק רגע...לא חזרתי בתשובה ולא שמתי כפה על הראש...!!!
מבחינתי ספר התנ"ך הינו ספר ההיסטוריה והחוקים של עם ישראל לדורותיו...רק מה, צריך לדעת להוציא את העקר מהטפל ולעדכנו לימינו אנו, העולם מתחדש...לא צריך לשלוח מכתב עם סוס ופרש, ניתן לעשות את זה גם באינטרנט !
מה להגיד לכם מכאן זה לא ניראה טוב... אבל ימים יגידו, ובנתיים...

מצאנו את עצמנו במשך שלושה ימים "מנותקים" מהעולם באמצע שמורת הטבע הלאומית Everglades, ללא טלפון (נייד) ואינטרנט, רק אנחנו המשפחה, נהנינו מהרגעים של להיות ביחד, "להתחיל" להכיר זה את זה...כי רק במקום שבו אין תקשורת חיצונית, אין "חברים" (ראו רשומה מהעבר), ניתן להתכנס לתוך התא המשפחתי ולהעביר תחושות ורגשות לילדים ולרעיה, שכנראה קשה וכמעט לא ניתן בריצה המטורפת אחר הדברים הגשמיים שייש בחיים.

במטוס סילון אל הלא נודע...

השעה 02:45 מהדקים חגורות וממראים אל "הלא נודע" , כן החלום מתחיל להתגשם, אנחנו על המטוס בדרך לארצות הברית - פלורידה - מיאמי (עם חניית ביניים בפריז)...תיאור של המאורעות והחוויות ניתן לקרוא בבלוג תחת הדף של "רשמים מהמסלול - שבועי", את דף הבית בכוונתי להשאיר למחשבותיי ולהרהורי ! למציאות, לחלומות ולדברים אשר אנו מאבדים בעת הריצה היומיומית אחרי הכסף הרכוש והטיפול בקרובי המשפחה (ילדים והורים) הבירוקרטיה של מוסדות הציבור ועוד..., בקיצור אני מתכוון להשאיר את דף הבית להוויה הרוחנית של החיים, והרי כולם אומרים (וכך גם ידעתי עד היום)..."שאצלך זה לא קיים ואתה הרי איש פרקטי ולא של דיבורים..."
מה לעשות, עצרתי את המרכבה הדוהרת עם הסוסים והתחלתי לעשות קצת חושבים:
על מערכת היחסים עם הרעיה, הילדים, ההורים, החברים,  להסתכל אחורה לראות את העבר ולראות אם היו דברים שהייתי חוזר עליהם או עושה אותם אחרת, להסתכל אל המחר...להביט ולחשוב על העתיד לנוח להרגע ולהנות מכל חוויה קטנה וגדולה
להבין שהריצה אחרי הכסף זה רק אמצעי כדי להשיג מטרות, לשקול שוב עם עצמך מה אתה רוצה לעשות שתהייה "גדול" והאם אני רוצה להיות מעורב פוליטי או לתת לאחרים לנהל את העיניינים.

כמו שאמרתי בפעם הקודמת תשובה כרגע אין...אני יושב ומביט על הנוף שמסביבי ושואל "מה אני מחפש בארץ ישראל, מה רע כאן על שפת התעלה ב - Fort Lauderdale עם בריכה כוס יין ונוף פסטורלי של "ונציה הקטנה".
אני מקווה שעד סוף הטיול תהיה תשובה ?!

על שכנים ובעלי חיים אחרים...

היום 12-1-2011 עוד 24 שעות אנחנו נועלים מאחורינו את דלת ביתינו, אומרים שלום למשפחה הקרובה וממראים לנו לעבר החלום..., ההתרגשות בשיאה, השכנים באים להפרד, להגיד שלום ולהתראות וכמובן לתת עצה קטנה לדרך, אצלנו במושב למילה "שכנים" יש לה משמעות חזקה, כי כנראה ככה זה במושב שלנו, אצלנו שמתכוונים ל"שכן" זה לאו דווקא לזה שגר לידך , הכוונה גם לאלו שגרים בהמשך הרחוב וברחובות הסמוכים, כי כולנו הרי "שכנים", ובמה נמדדת השכנות, בעזרה לזולת ביכולת לסייע לך כאשר אתה נתקע בדרך חזרה מהעבודה ואין מי שיוציא את הילדים מהגן, להקפיץ אותך למוסך שנתקע הרכב ולהכין לך ארוחת צהרים כאשר אתה אורז מזוודות ונוסע לחו"ל... אלו השכנים שלנו.
נוסיף ונאמר שאצלנו ברחוב "פרח בר" יש פעם בחצי שנה ערב של חילופי עונות (לא זוגות), מתאספים כל התושבים שברחוב (עם עוד כמה זוגות "מיוחסים" מהרחובות השכנים) ועורכים ערב "גיבוש"... שמים בשרים על האש.... פותחים בקבוקי יין אדום, נכנסים למים החמים "בג'קוזי" ושוכחים לרגע מכל צרות החיים ומטלאות היום-יום, למתבונן מרחוק זה ניראה כמו ימי רומא האבודים, כל פעם אני שואל את עצמי מחדש האם נכון ככה להתנהג כאשר במדינתך יותר מ 20% חיים מתחת לקו העוני ?! ואז אני אומר לעצמי: "מי אמר שכל היום צריך רק לעבוד ולרוץ אחרי הכסף לחיות בסגפנות כי צריך לחסוך למחר, מותר וצריך גם לחיות ולהנות לדעת לחייך ולצחוק לדעת לתת ולקבל ובקיצור לדעת לחיות !!!"

על חברים, אהבות אלפטוניות ומה שבניהם !

היום 9 לינואר 2011, עוד 5 ימים אנחנו אמורים להיות בשדה התעופה בדרך למסע הגדול, אחה"צ הגיעו כמה חברים להגיד שלום, לאחר הליכתם מצאתי את עצמי מערער וחושב על החברויות שנוצרו עם השנים על מערכת היחסים שאני מפתח עם אלו שאני קורא להם "חברים", רונית אומרת: "לך בכל מקום יש חברים...להיכן שאתה הולך תמיד אתה מוצא חבר, אתה יצור חברותי מדיי, תגיד יש מישהו שאתה לא מכיר ?....", מה לעשות יש לי הרבה כאל שהם "חברים" אבל יש רק קומץ שהם "חברי אמת", ועליהם אני רוצה לדבר, על אותם חברים שלא רק שהם צריכים את עזרתך וקוראים לך מתי שייש להם בעיה, או אותם "חברים" ששותים איתך את בקבוק הבירה או כוסית היין ואח"כ נעלמים שצריך עזרה - מה שנקרא "חברים על הדרך..."
אבל כמו שאמרתי בתחילה אני רוצה לספר לכם על חברי האמיתים:
חבר הילדות שעד היום אנחנו נפגשים כמעט כל יום לכוס קפה, ויש לנו עסקים משותפים, חבר שאפשר לסמוך עליו שלא יברח לך בעת צרה חבר שניתן לסמוך עליו בכל שעה ביממה, חברות שנפרשת על יותר משלושה עשורים, חברות של נערים שטיילו יחד בארץ לאורכה ולרוחבה, חברות אמיצה שלא התנתקה לה גם לאורך היותנו בעולמות שונים ובאזורים המרוחקים פיזית כמה אלפי ק"מ.
חבר(ת) הנעורים, פגשתי אותה בשנת השרות, זו החברה שבפניה יכולת לשפוך את ליבך (והיא את ליבה) על אהבות נכזבות, כשלונות והצלחות זו שתמיד ידעה לתת עצה טובה, שבשנות הרווקות זכרה לברך אותך ליום הולדתך והתכוונה לכל מילה, אהבה אפלטונית ישנה שעם השנים הפכה לחברות אמיצה אשר עברה כיום גם למשפחותינו.
החבר שלקח כנפיים וטס לחו"ל, הוא (כבר לא) ישוב ?, אבל כל פעם שהו בארץ לענייני עסקים הוא לא שוכח לפגוש אותך לכוס קפה חפוזה ולעצה טובה ותמיד לשאול אם אתה צריך עזרה ואתה יודע שהוא מתכוון לכל מילה.
ויש עוד קומץ נוסף של חברים שנקרו בדרכי במקום עבודתי ואתם אני ממשיך להפגש לאורך השנים במועדים די קבועים ולצאת עמם לטיולים.
אלו החברים האמיתים שלי !!!