"המדינה שבדרך..." ומי יהיה האחרון "שייכבה את האור"

סיימתי לראות את התוכנית החמישית בסידרה "המדינה שבדרך"...התחברתי לאדם בכסא הגלגלים, למחשבות, לפחדים ולרעיונות, בתת מודע שלי אני יודע שכאשר אתעורר מה"חלום" (הטיול) ואחזור למציאות (ישראל) כניראה אני אהייה אדם אחר...או שלא !
הייתי, ראיתי עשיתי תרמתי... השאלה האם יהיה לי כח להמשיך לתרום לחברה הישראלית ?
תנועת נוער, שנת שרות, צבא, קהילה ועוד... בכל הדברים האלו נגעתי והתערתי, האם הגיע הזמן לעשות שינוי ולהיות אגואיסט לדאוג אך ורק למשפחה המצומצמת !
אין לי תשובה... אבל דבר קטן אחד אני שב ואמר לעצמי:
"אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת..."

"פתאום קם אדם בבוקר הוא מרגיש כי הוא ומתחיל ללכת..."

זה לא כל כך פתאום וזה לא על הבוקר, אבל אנחנו מתחילים לנוע לעבר החלום..., היום קיבלתי ויזה וקניתי כרטיסי טיסה, הוצאה "שולית" 6200 דולר שהם בערך 23000 ש"ח עבור הטיסות מישראל לארה"ב וחזרה, ככה זה שבמושב שבו אנו גרים תאורת הרחוב נכבת ב - עשר בערב והפאב הכי קרוב נמצא במושב השכן אצלנו במושב ל"משפחה ממוצעת" יש לה ארבעה ילדים וכלב (לפחות על הכלב ויתרנו...).
מה עוד נשאר... ביטוחים (כ- 1600 $), הזמנת רכב שכור (1000 $), בית שכור לשבועיים הראשונים (רצוי עם בריכה וחדר משחקים - 1500 $), פתיחת חשבון בנק בארה"ב ועוד... הרשימה ארוכה וצריך להתחיל לצמצם פערים בחודש שבו המתנו לקבלת הויזה (שלי).